בלוטת התריס היא אמנם קטנה במימדיה, אבל בעלת חשיבות מכרעת עבור הגוף שלנו. זוהי הבלוטה המגדירה במידה רבה כיצד תתפקד המערכת ההורמונלית, כאשר תפקוד לקוי של הבלוטה עלול לגרום לחוסר איזון הורמונלי.
כבר בנקודת ההתחלה צריך לזכור שהתפקוד עלול להיות לקוי לכאן או לכאן: תת פעילות פעילות בלוטת התריס מצד אחד (היפותירואידיזם) לעומת פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם).
שאלה שעולה פעמים רבות היא מי מבין המצבים האלה הוא ה"חשוד העיקרי" בגרימת חוסר איזון הורמונלי. כפי שתראו מיד, התשובה לשאלה הזו אינה חד משמעית ותלויה בפרמטרים שונים.
השאיפה: מצב מאוזן
תת פעילות או פעילות יתר של בלוטת התריס עלולות לשבש את פעילות המערכת ההורמונלית בדרכים שונות. האבחנה הראשונה שצריכה להיעשות היא לגבי אוכלוסיית היעד. אצל נשים או אנשים מבוגרים המצב השכיח יותר הוא תת פעילות של בלוטת התריס, כך שאפשר לטעון בפה מלא שאצלם זהו המקור העיקרי לחוסר איזון הורמונלי.
הדברים אמורים גם במקרה בו האישה נמצאת במהלך ההיריון שלה או אפילו אחרי הלידה. פעילות בלוטת התריס "משתגעת", כך שיש תקופות של עלייה ושל ירידה משמעותית. השורה התחתונה עם זאת היא שבדרך כלל תופיע תת פעילות של הבלוטה, אשר כרוכים בה לא מעט סיכונים.
גם במקרה של פעילות יתר של בלוטת התריס השכיחות אצל נשים גבוהה יותר מאשר גברים, גם אם כאמור הבעיה הנפוצה יותר היא תת פעילות. יתר הפעילות נובעת פעמים רבות מגורמים נקודתיים כמו זיהומים נגיפים או מחלות (למשל מחלת גרייבס או סוכרת שאינה מאוזנת).
פעילות היתר היא תוצר לוואי אפשרי של שינויים וטראומות שעובר הגוף, לרבות קריש דם או ניתוחים ברמת מורכבות גבוהה. אצל כחמישה אחוזים מבין הנשים תהיה פעילות יתר של בלוטת התריס לאחר הלידה, שתביא כאמור לחוסר איזון הורמונלי, אבל לרוב הבעיה עוברת מעצמה כעבור פרק זמן מסוים. נראה שעבור האדם הבריא, יחד עם זאת, חוסר איזון הנובע מפעילות יתר של הבלוטה הוא מצב שכיח פחות (גם אם כזה שעלול לתקוף כל אחד בשלב מסוים של חייו).
כך מתמודדים עם הבעיה
כפי שראינו מהסקירה הדי חלקית שהובאה כאן, הן חוסר פעילות של בלוטת התריס והן יתר פעילות שלה עלולים להיות צרה צרורה. כדי להוסיף שמן למדורה המורכבת שלנו, נציין כי בהרבה מאד מקרים זה לא פשוט לגלות את חוסר האיזון ההורמונלי: התסמינים לעיתים לא קיימים (במיוחד בשלבים הראשונים), וקל מאד לייחס אותם למצבים אחרים.
החדשות המעודדות הן שיש כיום מגוון רחב של דרכי אבחון והתמודדות עם הבעיה. בדיקת דם יכולה להסיר הרבה סימני שאלה ביחס לרכיבי המערכת ההורמונלית, בעוד שבדיקות מתקדמות יותר – דוגמת אולטרה סאונד או MRI – יכולות להצביע על מה שאינו בסדר. רצוי לשקול הכנסה של אמצעי אבחון דוגמת מכשיר גלובאל דיאגנוסטיקס, הזמין ברשת המרפאות של ביו קיור.
במסגרת זו מחברים אלקטרודות לרגליו של המטופל, הסוקרות אותו מכף רגל ועד ראש: בסך הכול יותר מ-600 איברים ב-13 מערכות הגוף. לאחר מספר דקות מתקבל דו"ח המפרט את מה שעלול להיות לא בסדר בגוף, כמו גם את הקשרים בין איברים ומערכות.
הטיפול מבוסס בדרך כלל על מתן הורמונים, על פי דפוסי הבעיה שהתגלתה. אם מתברר שהבעיה ההורמונלית נובעת מקושי פנימי כלשהו, דוגמת גידול, ייתכן שיהיה צורך בטיפול כירורגי כזה או אחר על מנת לפתור את שורש הבעיה.