על פי ההגדרה הבסיסית, מחלות אוטואימוניות הן מחלות בהן המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את התאים בו בעקבות זיהוי שגוי של בעיה. יש כיום היצע רחב של מחלות מהסוג הזה, לכל אחת רמת מורכבות אחרת.
למרות שיש המקשרים את המחלות האוטואימוניות למצבים כרוניים המתפתחים במשך עשרות שנים בגוף, הסטטיסטיקה מראה שהן בהחלט עלולות להופיע גם אצל ילדים. יש חשיבות מכרעת לזיהוי נכון של המחלה ולטיפול המותאם לדפוסים שלה ולמאפייני הילד.
ראשית: הקשר בין מחלות אוטואימוניות לילדים
יש מספר מחלות אוטואימוניות הנפוצות במיוחד בקרב ילדים. זה מתחיל עם צליאק, מחלה במסגרתה יש זיהוי מוטעם של חלבון הגליאדין כגורם זר, שמביא לתקיפת דופן המעי. מחלת הקרוהן עשויה להתפרץ לראשונה בגילאים מאוחרים יחסית – חמש עשרה ומעלה – ולהופיע באזורים שונים במערכת העיכול. מחלה כרונית אחרת שמופיעה אצל ילדים רבים היא דלקת עור אטופית, שהתסמינים שלה הם גירויים וגירודים בעור.
חשוב להדגיש כי במחלות אוטואימוניות דוגמת אלה שהוזכרו מעלה ואחרות, לא תמיד ידועים הגורמים הספציפיים המביאים להופעתה של המחלה אצל הילד. גם אבחון התסמינים אינו מובן מאליו, כאשר יש מחלות שכוללות תסמינים כלליים או אפילו מתפתחות במשך שנים ללא תסמינים בולטים לעין.
שיטות האבחון המקובלות
אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לגבי אופן האבחון של מחלות אוטואימוניות אצל ילדים, בעיקר מכיוון שלכל מחלה יש את הדפוסים שלה ודרכי האבחון המתאימות לה. כך למשל חלק מהמחלות ניתנות לזיהוי באמצעות בדיקה היסטולוגית של הרקמה, בעוד באחרות בדיקת דם המצביעה על שיבוש במדדים שונים של הגוף עשויה לסייע. יש מקרים בהם איתור המחלה ייעשה על פי הביטויים הפיזיים שלה או התסמינים הקליניים.
מכשיר האבחון המהפכני Global Diagnostics משנה את תמונת האבחון של מחלות אוטואימוניות אצל ילדים. מדובר במכשיר המבצע סריקה מקיפה של כל איברי הגוף, ב-13 מערכותיו, בצורה שאינה פולשנית ושאינה כואבת – כל מה שיש לעשות הוא לחבר אלקטרודות ייעודיות לרגליים של הילד הנבדק ולהמתין פרק זמן של כשמונה דקות עד לקבלת ממצאי הבדיקה.
המכשיר מאפשר באמצעות רפואת תדרים, לא רק לאתר בעיות ספציפיות אלא גם קשרים בין איברים ומערכות, שמסבירים פעמים רבות מחלות שונות וגם את ההשפעה האפשרית שלהן על הגוף.
מה באשר לטיפול?
בהתאם לאבחנה שעשינו קודם לכן, צריך להזכיר שלמחלות שונות יש דרכי טיפול שונות. העיקרון המרכזי והלא כל כך מעודד הוא שמחלות אוטואימוניות, מעצם ההגדרה שלהן ככאלה, הן חשוכות מרפא.
המשמעות היא שהטיפולים לא יכולים להביא למצב של החלמה מהירה מהמחלה. תחת זאת הם מתמקדים בהקלה על דרגת החומרה של התסמינים והפחתת התדירות שלהם, מה שצפוי להקל על הילד ולאפשר לו לשמור פחות או יותר על שגרת חיים ראויה.
בין הטיפולים המשמשים למחלות אוטואימוניות ניתן למנות תרופות מבוססות סטרואידים אשר מביאות לדיכוייה של המערכת החיסונית, כשסוג אחר של תרופות מיועדות להפחית דלקות ותסמינים אחרים.
סוג אחר של טיפולים הוא אלה הביולוגיים, כשפעולות דוגמת החלפת או עירוי דם יכולות לסייע במצבים שונים. בתרחישים מורכבים, בעיקר כאשר התסמינים נחשבים לחמורים, עשויים להתבצע טיפולים כירורגיים.
בשנים האחרונות עלתה הפופולאריות של טיפולים טבעיים כמכלול, והם יכולים להיות רלוונטיים במיוחד במקרה של ילדים הסובלים ממחלות אוטואימוניות. אצל ילדים אלה עלול להיות קושי לקבל את הטיפולים המסורתיים, שכוללים מצידם סיכונים או תופעות לוואי, כך שפתרונות אלטרנטיביים (דוגמת דיקור סיני או צמחי מרפא) עשויים לשפר את המצב בצורה דרמטית.